הצ'רקסים הגיעו לארץ ישראל במאה שעברה בסביבות 1873 - 1878 והקימו את יישוביהם

מיד אחריהם הגיעה העלייה הראשונה מרוסיה ומיד מצאו שפה משותפת עם הצ'רקסים, אותה מנטליות ואותה שפה הרוסית וכך רוב העובדים והשומרים במושבות הראשונות כמו מסחה, סגרה, זיכרון יעקב, ראש פינה ואחרים היו צ'רקסים

כשהאנגלים מנעו מהמעפילים להגיע לנמלי ארץ ישראל, הם התחילו להגיע ללבנון ומשם הצ'רקסים של ריחניה היו מבריחים אותם לארץ

במלחמת השחרור הצ'רקסים הצטרפו לצה"ל כמתנדבים ולאחר מכן זה הפך להיות שירות חובה, והיום הצעירים הצ'רקסים משרתים כמעט בכל יחידות צה"ל והמשטרה

לעדה הקטנה הזו שמונה בארץ פחות מ3500- איש יש 15 חללים שנפלו במלחמות ישראל

עיתון " מעריב " 21.12.75 - מאת יצחק ילין ( סגן ראש עירית רמת גן לשעבר )

ההתקפה הרצחנית של שליחי ערפאת על הכפר הצ'רקסי ריחניה שבגליל גילתה את ידידותה ונאמנותה של עדה זו למדינת ישראל. יחס זה וקשרי ידידות אלה קיימים לא רק עתה, אלא זוהי ידידות הנמשכת שנים רבות

נזדמן לי לזכות בעזרתם של בני עדה זו, בפעולות להעלאת יהודים ארצה בעליה ב', בתקופת השלטון הבריטי. היה זה בשנת 1932/3 . הבאנו קבוצות עולים דרך הגבול הצפוני. השלטונות הבריטיים פעלו לחסימת דרך זו של העלייה ורבים נפלו לידי הז'נדרמים הבריטיים בגבול הצפוני דאז, בין מטולה והכפר הלבנוני שדיידה. העולים, בעיקר מארצות המזרח, הוטלו לבתי סוהר, עד שזכו לפדיון שבויים ע"י אנשי הקהילה היהודית בצפת. תוך חיפוש דרכים אלטרנטיוויות, נוצר קשר בין הנהלת פלוגות הגיוס של בית"ר עם תושבי הכפרים הצ'רקסים באזור צפת

אותו זמן יצאתי לחו"ל לטפל בארגון עלייה ב' של בית"ר וחזרתי עם כמה קבוצות גדולות של עולים. מר גרשון שץ ז"ל ודוד מילשטיין יבלח"א יצרו את הקשר עם הצ'רקסים

בראשית 1933 הגעתי לביירות, עם קבוצה גדולה של בית"רים מפולין. בביירות מצאתי צעירים רבים, שבניסיונם לעבור את הגבול ליד מטולה, נעצרו והוחזרו. אז התקשרו אתי הצ'רקסים, שקיבלו לידיהם את העולים עם מיטענם והעבירום לכפר ריחניה. תצוין התנהגותם האבירית של הצ'רקסים. חמושים בנשק, ליוו את העולים, ובראותם את הנשים מתקשות בהליכה בהרים, ביקשוני שנחכה, והביאו חמורים והעלו את העולים עד כפרם

אני עצמי חייב הייתי לחזור לביירות, כדי לעבור את הגבול דרך ראש הנקרה, בפספורט הארץ ישראלי שלי, עם " שרות " המוניות ביירות - חיפה , מחיר הנסיעה חצי לירה

אירע שתנועת אנשי הקבוצה עוררה חשדם של הז'נדרמרים הבריטיים, שהקיפו את הכפר. הבית"רים הוסתרו בבתים ובחשכת הלילה הוברחו לצפת, דרך ההרים, ובהשאירם את כל חפציהם במערות ובמרתפי הכפר. אחר ימים מספר הגעתי ב"טיול תמים" מצפת לריחניה, יחד עם מפקד בית"ר בצפת דאז, רוטשטיין ז"ל. מצאנו כ- 60 מזוודות ותרמילים במערה. בעזרת בני בריתנו הצ'רקסים, הועברו החפצים בשקי תבן גדולים לפלוגה בית"ר לראש פינה ומשם כמשלוח תמים לתל-אביב

אנשי הקבוצה, שדאגו לחפצים, כבר התיאשו. במשך כמה ימים הם כונסו בחצות הלילה במצודת זאב. החפצים הוצאו מהשקים, כשכל אחד נטל את חלקו. בתוך החפצים נמצאו גם כספים ותכשיטים. הצ'רקסים שמרו על הדברים, בלי לנגוע בהם, והסתפקו במענק המוסכם, ששולם להם על טרחתם הרבה והמסוכנת

היה זה ערי ז'בוטינסקי ז"ל, שלא פסק לדבר על בעלי-הברית בקרב המיעוטים המוסלמים - לא ערבים: צ'רקסים אכן, ידידות זו לא פסקה ובקום המדינה, נהיו לאזרחיה הנאמנים

אציין כאן, שעזרה דומה לעליית יהודים בלי רשיונות הוגשה לפלוגת בית"ר בראש-פינה על ידי השייח בדואי אבו יוסף. שהמאהל שלו היה במחניים, ליד פלוגת בית"ר במקום. לפי הסכם שנשמר וקויים על ידי שני הצדדים, העבירו אנשי השייח יהודים דרך הירדן למחניים. שם נמסרו לחסות הפלוגה והועברו לטבריה, תוך עקיפת תחנת המכס הבריטית בראש-פינה